"אכילה רגשית" // תערוכה קבוצתית
- nefashotjr
- 14 באוג׳
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 21 בספט׳
31.7-16.8.2025 | אינדי גלריה שיתופית לצילום
אוצרת: ורה גייליס
יש תערוכות שמשאירות רושם, ויש כאלה שמשאירות טעם. זו תערוכה שמשאירה טעם של דג מלוח בפה – טעם חד ועיקש, שלא מרפה גם אחרי שנים, גם אחרי שחוצים גבולות.
"אכילה רגשית" הופכת את המטבח למרחב פיזי וסימבולי שבו מתנהל מו"מ מתמשך בין זהות, זיכרון והגירה. שלוש אמניות – דנה סימוניאן, נסטיה פייביש ומישל בוגינסקי – מביאות מבט אינטימי וקולקטיבי על שבין החיים שורשים לניתוק, בין מסורת. לשבר, בין עונג לכאב. הן כוללות לאוכל כמרחב של הישרדות, חיבור, ותיקון.
הקשר בין אוכל לבריאות הנפש נוכח בתערוכה לא רק כתמה אלא כמציאות חיה. במצבי קיצון – כמו המלחמה האחרונה – כשכל מערכת מוכרת מתפרקת, פעולת האכילה הופכת לכלי זמין, מנחם ואינטימי. במילים של פול גילרוי, אלו הן פרקטיקות יומיומיות שמאפשרות למהגרים לייצר "נתיבי הישרדות" – גשרים רגשיים אל זהות מורכבת ולא יציבה.
מאכלי דגים – דגים כבושים, פירות ים לא כשרים, דג מלוח מוכר – מופיעים בעבודות כטעמים שנקשרים למשברים וחגים, לאובדן וחגיגה. טעם של בית שאיננו עוד, או של בית שמתגבש מחדש.
על האמניות והעבודות
נסטיה פייביש (המהגרת) פועלת כמתעדת אנתרופולוגית של זיכרון חומרי – היא מבקרת בבתים של מהגרים ומתעדת מתכונים, כלים, חפצים, וזיכרונות. העבודות שלה מציבות את המטבח כארכיון חי שבו הסיפור המשפחתי והמבט המדעי שזורים זה בזה. הצופה מוזמן להביט "מלמעלה" – לא רק פיזית, אלא גם רעיונית – לתוך מרחב של זהות שנבנתה מחפצים פשוטים ורגשיים.
מישל בוגינסקי יוצרת עולם חזותי חד, צבעוני ומדויק, שבו היא מפרקת את סמלי תרבות האוכל הפוסט-סובייטית – מקררים, צלחות, תבשילים – ומרכיבה אותם מחדש כביקורת מרהיבה, אירונית ונוגעת. בעבודותיה, האוכל הוא גם חפץ אהוב וגם זירה של עימות: בין הילדות לדימוי, בין מסורת לאידיאולוגיה.
דנה (ורדנה) סימוניאן מצלמת בצילום אנלוגי איטי. עבורה, הצילום הוא ריפוי – לא הקפאה של נוסטלגיה, אלא פעולה של נוכחות והקשבה. בעבודות שצולמו בבית סבה וסבתה באשדוד, רגעים יומיומיים מתמלאים בעדינות של זיכרון שמבקש להישאר חי. דרך המצלמה היא מקיימת יחסים: בין עבר להווה, בין פנים לחוץ, בין הדמות למצולמת.
אז מה היה לנו במהלך התערוכה?
התערוכה נפתחה באירוע פתיחה חגיגי, ובכל אחד מהמפגשים שהתקיימו במהלכה – לצד המוצגים המצולמים – נפתח שולחן עם מאכלים, וכל מפגש נצבע בטעמים, ריחות וזיכרונות שחלקנו יחד.
במהלך שלושת השבועות התקיימו:
שיח גלריה והקרנות עם דנה סימוניאן – שיחה על האוכל כמרחב של הישרדות, חיבור ותיקון, והקרנת סרטים דוקומנטריים קצרים לצד סרטה החדש "שפת האהבה", המשלב צילום אנלוגי ובינה מלאכותית.
ערב ספרותי עם לובה לאור וקלרינה פריבורקין – שיחה פתוחה על אוכל והגירה כצירי זהות, שייכות וזיכרון, בשילוב טקסטים מקוריים, שירה וסיפורת.
פיקניק סיום בגלריה – שולחן משותף של מאכלים אישיים וטעונים בזיכרונות, שהביאו המשתתפות והמשתתפים מהמטבח הביתי שלהם, כל מנה מלווה בסיפור אישי, משפחתי או תרבותי.
התערוכה והמפגשים סביבה השאירו טעם – כזה שנשאר איתך הרבה אחרי שיצאת מהגלריה.
פרסומים בתקשורת
🎙️ כאן תרבות – "גם כן תרבות"
מה הקשר בין אוכל לזיכרון? למה אנחנו מתביישים באוכל שהבאנו מהבית? ואיך הופכת מנה כמו פלמני עם שמנת חמוצה למפתח לשיחה עמוקה על זהות, שייכות והגירה?בראיון עם המגישה ענת שרון בלייס, ורה גייליס – אמנית, אוצרת ויוזמת תרבות – משתפת בתהליך מאחורי התערוכה "אכילה רגשית", שנפתחה בגלריה אינדי בתל אביב.
🎙️ רדיו רקע
בראיון עם המגיש איגור חָרִיף ב"קול ישראל רקע", ורה גייליס – אמנית, אוצרת ויוזמת תרבות – ולובה לאור – סופרת ופעילה חברתית – משוחחות על התערוכה "אכילה רגשית" כחלק מפרויקט התרבות והאמנות המתמשך "נשמות נודדות", העוסק בהגירה, זהות, אוכל וחוסן רגשי.
📰 פורטפוליו – "תערוכות מומלצות"
התערוכה "אכילה רגשית" נבחרה לאחת התערוכות המומלצות של השבוע באתר פורטפוליו.
תגובות