טליה פרידמן

טליה פרידמן - משוררת, מטפלת בפסיכודרמה, מחזאית ופעילה חברתית

טליה פרידמן, ילידת 1970, מתגוררת בתל אביב ומחזיקה בתואר שני בפסיכודרמה. היא אמא יחידנית לשני בנים ומחברת שני ספרי שירה: "אבל אני רציתי חרב" בעריכת אילן שינפלד ו"פקעות של זעם" בעריכת ד"ר דורי מנור. שני הספרים בהוצאת עיתון 77 זכו למענקי קרן רבינוביץ לשירה. שיריה פורסמו בכתב העת "הו", באנתולוגיה "אנא" ובכתבי עת נוספים. כחלק מקהילת נפשות, טליה משתתפת באירועים תרבותיים בתל אביב ובירושלים, מביאה את יכולתה התיאטרלית המשובחת לבמה כמו גם מאחורי הקלעים, ובמיוחד את היכולת שלה לרקום קשרים ושותפויות. היא יוצרת מרחבים מגוונים ומעניינים המאפשרים להעלות נושאים כאובים לדיון פתוח ואמיץ.

פייסבוק   | אינסטגרם  | יוטיוב  

אבל אני רציתי חרב | פקעות של זעם

מתוך הכתב

הספר "אבל אני רציתי חרב" הוא ספר הביכורים של המשוררת טליה פרידמן. הספר הוא מעין ממואר- זכרונות אישיים, הכתובים כשירה, המתארים אירועים משמעותיים מחייה של הכותבת. החל מילדות פגיעה, דרך אובדן אחיה שנפל, אהבה נכזבת, התמודדות עם טראומה, פוסט טראומה והחלמה. 

קישור לרכישה

אבל אני רציתי חרב - טליה פרידמן

"נדיר לפגוש ספר ביכורים כה מלא פגיעוּת ויופי כמו ספר-שיריה הראשון של טליה פרידמן. מסע החיים שהיא מתארת ומספרת עליו בשיריה, למן ילדות פגועה, דרך איבוד אחיה, ההתאהבות באישה ובגבר, האימהות היחידנית והכתיבה עצמה, הוא רב עוצמה. בהתאם לכך, שירתה נעה בין צורות שיר מוקפדות כמו הסונטה, הטרצה רימה ועוד, לבין שירה חופשית."

~ אילן שיינפלד, עורך הספר (להמלצה המלאה)

חרב

בָּשְׁלָה הָעַגְבָנִית הָאֲדֻמָּה.

אִמִּי הָלְכָה לָלֶדֶת בֵּן בְּעֶצֶב.

כְּשֶׁבָּא הָאָח הִרְגַּשְׁתִּי מְרֻמָּה.

אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי שֶׁתִּקְנֶה לִי חֶרֶב.

אַךְ הִיא קָנְתָה לִי אֵיזוֹ חֲצָאִית

וְגַם חֻלְצָה צְחֹרָה וּמְכֻפְתֶּרֶת.

אָמְרָה לִי: ״זֶה לִמְסִבַּת הַבְּרִית״

אֲבָל לָבַשְׁתִּי חֲלִיפָה אַחֶרֶת.

רָצִיתִי לִהְיוֹת אַבִּיר, לָשִׂים

בַּמֹּתֶן חֶרֶב, לְהַלֵּךְ כְּגֶבֶר.

וְהַתִּינוֹק צָוַח וְהֶאֱדִים

כְּשֶׁהַסַּכִּין חָתְכָה לוֹ אֶת הָאֵבֶר.

חָלְפוּ יָמִים רַבִּים, הַזְּמַן עָבַר.

אֵינִי רוֹצָה לִהְיוֹת אַבִּיר יוֹתֵר.

אָחִי הָפַךְ חַיָּל וְאָז נִקְבַּר.

הַחֶרֶב נוֹעֲדָה רַק לְבַתֵּר.

ב 2024 יצא לאור ספרה השני של טליה "פקעות של זעם". הספר יצא לאור בהוצאת עיתון 77 ובעריכתו של דורי מנור, בספר זה ממשיכה טליה לחקור את נפשה באומץ ובכנות רבה.

פקעות של זעם, כריכת הספר

ואלו הדברים שכתב דורי מנור, העורך על הספר:

טליה פרידמן כותבת שירה לא נחמדה. שיריה נוקטים עמדה מוצהרת של סירוב: הם ממאנים לקבל על עצמם מוסכמות חברתיות מכל סוג ומין, ובכך נעוץ כוחם הגדול.

מצפים ממשוררת אישה לכתוב שירי אהבה? טליה פרידמן מסרבת לקבל את המוסכמה החברתית הזאת. במקום שירה נוגה ונעימה, היא כותבת שירי תשוקה חושניים ובשרניים מאוד. היא אינה חוסכת במילים ”בוטות”, המערערות על כל סדר-טוב חברתי ועל כל תפקיד מגדרי מסורתי. ”הָיָה עָדִיף שֶׁאֵלֵךְ לְזוֹנָה, הֲרֵי גָּוַעְתִּי מִתְּשׁוּקָה”, היא כותבת בשיר הפותח את הספר (’זונה’, עמ’ 7), וכמו מתרה מראש בפני מי שמצפים ממנה לשירה חביבה: לכו וחפשו את מבוקשכם במקום אחר. אני לא מציעה לכם נחמדות – אלא אמת.

”מהַיוֹם אֲנִי מוֹצִיאָה אֶת כָּל הַכְּבִיסָה הַמְּלֻכְלֶכֶת / וְלֹא מַעֲמִידָה פָּנִים יוֹתֵר, / לֹא מִשְׁתַּתֶּפֶת יוֹתֵר בַּמִּשְׂחָק”, היא כותבת בשיר ’בוגדת’ (עמ’ 14) והדבר נכון לא רק לשאלות של רגש או של מגדר, אלא בה במידה גם לקודשי הקודשים של החברה הישראלית, פולחני הזיכרון הלאומיים, שפרידמן מסרבת בתוקף לקחת בהם חלק: ”בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַבָּא אֲנִי אֶסַּע לְלַאס וֵגַאס”, היא מצהירה בשיר ’יום הזיכרון’ (עמ’ 49). ”תְּחַפְּשׂוּ אוֹתִי בַּסִּיבוּב, שֶׁאָבוֹא לִקְרֹא לָכֶם שִׁיר עַל אָח שֶׁלִּי בַּטְּקָסִים”. במקום למלא באופן פסיבי את תפקידה כאחות שכולה, היא מצהירה: ”בְּמוֹעֲדוֹן חַשְׂפָנוּת חָשׁוּךְ וּסְלִיזִי, / אֶמְצָא לִי עִם מִי לִגְמֹר אֶת הַלַּיְלָה”.

התרסה אמיצה דומה מפגינה טליה פרידמן גם ביחס לקודשי-קודשים אחרים: מערכת היחסים עם הוריה, עם סבתה, עם בנה המתבגר, עם הזמן החולף, עם המראה החיצוני. הכל ראוי להיכנס לשירתה, ואל לה, לאמת, להיות מוצנעת או מצונזרת. פרידמן מקנאת וכותבת על קנאתה, זועמת וכותבת על זעמה. היא אינה מייפה ואינה מכחדת, ובה בעת, היא יודעת – ”כָּל פוּ מְפָרֵק / אֶת קִירוֹת הַגּוּף” (’בית’, עמ’ 10). רגישותה היא קיצונית ומטלטלת, וסכנת ההתפרקות, בחיים כבשירה, אורבת תמיד. כל יצירתה של פרידמן, מראשיתה ועד תומה, היא מאבק הרואי בחרדת ההתפרקות הזאת – מאבק שסיכומו רב היופי ועז המבע הוא ”פקעות של זעם”, ספר שירתה השני.

~ דורי מנור

קישור לרכישת הספר

טעימה מתוך הספר, השיר בית, אותו הלחינה ושרה חברתה שיר אלוני

על הבמה

טליה פרידמן לא רק מציגה את יצירותיה העשירות בעצמה, אלא גם משתפת פעולה עם יוצרים ויוצרות נוספים שמביאים את הטקסטים שלה לחיים בדרכים חדשות ומרתקות. הבמה היא מרחב חי ונושם שבו ניתן לחוות את המגוון הרחב של קולות ופרשנויות שטליה ושותפיה יוצרים, המהווים חוויה אמנותית עשירה ומעמיקה.

באוגוסט 2023, עלתה ההצגה "תעזוב אותי" למחזה שכתבה, המספרת את סיפורה של אם יחידנית לילד על הרצף האוטסטי, במסגרת פסטיבל 360 בכפר שאול, ירושלים.