שיר לשבת
שיר לשבת נולד מתוך הצורך במילים שמחזיקות אותנו יחד.
הכל התחיל כחודש לאחר תחילת המלחמה, באירוע מתוך סדרת "עושים נפשות - יוצרים עוגנים של תקוה". תמר מור סלע הקריאה את שירו של רון דהן "כל עוד" (מתוך הספר ״מגול״ בהוצאת הקיבוץ המאוחד) ואמרה:
״לספרות ולשירה יש כוח כמעט מאגי, להיות גם טקסט קולקטיבי וגם לחישה אינטימית שמדברת את מה שמתחולל בתוכנו ואנחנו מתקשות לנסח, או מנסחות - אבל אחרת״.
בכל יום שישי בצהריים אנחנו משתפים שיר של יוצרות ויוצרים מהקהילה. השירים עולים בקבוצת הווטסאפ (להצטרפות ›) ובאינסטגרם (לעמוד ›), ומרוכזים כאן בדף זה מהחדש לישן.
בין ימי הזיכרון לחזרה לשגרה, השבוע אנחנו משתפות שיר של טל גרמיזה. מילים שמגיעות מהשיח עם סבתא, ומזכירות לנו בעדינות לחמול על עצמנו, בימים האלה ובכלל.
חומלת (משיחות סבתא)/ טל גרמיזה
את לעצמך
היי חומלת
לנשמות טובות
תמיד יש מה לומר.
את לעצמך
היי חומלת.
לא אף אחד אחר
ולא שום דבר.
את לעצמך
היי חומלת,
מחלי על אז
על היום
ואפילו על מחר.
את לעצמך
היי חומלת
